נשימה שמחה
ברגע זה קרה , לא אמרתי מילה ,
הרי אין באמת סיבה לדאגה ?
אז הנשימה קצת יותר כבדה,
כאב החזה, מפריע במידה
, אבל בסה״כ -אני מרגיש נפלא.
למראית עין, אין כאן כל בעיה,
הנה לו בחור צעיר, מלא בשמחה
מדבר כרגיל, מנהל שיחה
ולעיתים אף מנצח עם איזו בדיחה שנונה
אז מהי אותה בהלה?
מדוע חוזרת התחושה?
אני ממשיך בעיסוקי בחוכמה,
ולרגעים ,זה מכה בי בעוצמה ,
עלי לקחת נשימה גדולה , להירגע ,
אך אין בי שלווה.
אני מחשב כל פעם את הצעד הבא,
לכבוש עוד מטרה,
אין זמן למנוחה , עלי לנצל את הרגע , לטובה 
אני מכניס אוויר פנימה , מביט סביב בפליאה,
מדוע ההמון לא מסייע?
מציע עזרה?
ומיד נושף את האוויר החוצה, ללא כל בעיה .
האם הנשימה לא עומדת בקצב החשיבה?
זה לא אופייני לי , הרי אני מבשר שמחה !
מנסה לשחזר מה הוביל למה?
ומתכחש מעט לידיעה שיש כאן בעיה .
זאת לא האסטמה, אך יש לי קשיי נשימה.
הייתכן שאני סובל מחרדה?
אולי זו רק דאגה?
אני מבין כי הומור הוא מתנה .
במבט לאחור ,לסיטואציה דומה ,
אני משחזר את רגעי ההצלחה .
מה סייע לי לצאת לדרך חדשה?
לנשום בצורה מבטיחה?
זה דרש שינוי בגישה,
להבין שעל אף הטוב, והשמחה
קיימת בי גם החרדה.
וללא אותה ידיעה
איך אוכל לקבל עליי את השמחה?
הרי בידיי יכולת הבחירה.
אז אם לפעמים תביטו בי בדממה
תוכלו לחוש שיש לי קשיי נשימה
האם זו חרדה ? או שמא דאגה?
או זאת רק סיבה לקבל בברכה
את אותה בחירה,
בחירה בנשימה שמחה
